רחובות

ר"ח אדר ב' תשע"ד

דברים לזכרו של אבא, יום עיון והענקת פרס על שמו לציון 80 שנה להולדתו

רוני קרסנטי, בתו של שלום

המעמד הזה הוא מאד מרגש עבור משפחתי ועבורי.

אבא נפטר לפני כשנתיים וחמישה חודשים, בגיל 77. ביום ראשון הבא היה אמור להגיע לגבורות. לא קל לנו לציין את האירוע הזה בהיעדרו, לא כך פיללנו שיהיה. יחד עם זאת, עם כל הכאב והגעגוע, כולנו – אמא, אחי אחיותיי ואני, וגם דור הנכדים, יודעים היטב שאין דרך שאבא היה שמח בה יותר לציין את יום הולדתו זה, מאשר הדרך בה אנו עושים זאת היום.

לא באתי לספר כאן על מהלך חייו של אבא - לכך לא יספיק הזמן שהוקצב לי וזאת גם לא המטרה. סיפרתי מקצת הדברים ביום העיון הבינלאומי שהוקדש לזכרו של אבא לפני כשנתיים.

בחרתי להראות מעט צילומים אשר מראים את אבא ראשית כילד, כנער מתבגר ובחור צעיר, אחר כך כאיש משפחה ובסופו של דבר, בהגיעו לגיל מבוגר יותר, כמדען בעל שם.

חלקכם יודעים שאבא היה גם צייר חובב, ולאחרונה אמא ערכה והוציאה חוברת של ציוריו. אני רוצה להראות כאן שלושה מהם, שחביבים עלי במיוחד (גם הציור בפתיחת המצגת היה מיצירותיו):

ציור בשמן, ציור בצבעי עץ ורישום בעט.

המשותף לכל הציורים הוא השימוש היפה בעומק ובפרספקטיבה.

ובעיניי זה מה שאפיין יותר מכל את אבא: העומק והפרספקטיבה. עומק של אדם חושב, רציונלי, יסודי, שלא יוציא תחת ידיו אלא עבודה מדעית הנתמכת בראיות מספיקות, אך בצד זאת גם עומק של אמונה ועומק של סקרנות רוחנית.

ופרספקטיבה – לראות דברים מנקודת מבט מציאותית, שבה בעת גם שואפת להרחיק ראות.

אבא היה מדען בכל רמ"ח איבריו, ושאף לכך שדורות הסטודנטים והסטודנטיות שלימד ימשיכו בצבירת הידע המדעי מתוך אותו עומק ואותה פרספקטיבה שאפיינו אותו.

אני משוכנעת, שאבא רואה אותנו כעת ומרוצה לראות את הנצחתו באמצעות הענקת פרס של מצוינות מחקרית על שמו.

בשם המשפחה אני רוצה לברך את הזוכות בפרס; אנו מאחלים לכן שתעלו ותצליחו, ושהפרס הזה יסמן עבורכן ראשיתה של קריירה של הצטיינות במחקר .

תודה מעומק הלב לד"ר יעל חפץ ולפנינה פרליס על ארגון הסמינר.